קיים משבר כלכלי חמור העומד בפני פקיסטן, כאשר ברירת מחדל אפשרית של הלוואות צפויה בעתיד ו- IMF מוכנה לספק סיוע פיננסי בתנאים כספיים קשים. קיימת יריבות פוליטית עזה בין ראש הממשלה לשעבר אימראן חאן לבין הממשלה הנוכחית בפקיסטן. יריבות זו מקשה על המדינה לפתור את בעיותיה הכלכליות והפוליטיות.
העדיפות העליונה של איסלמבאד היא מימון הפחתת החובות של האומה הנצורת, לאור מצב כלכלת פקיסטן והסערה הפוליטית ברפובליקה האסלאמית הקיצונית ביותר. כתוצאה מתנאי ההלוואות של IMF המחייבים את פקיסטן להעלות את תעריפי החשמל ולגבות מסים נוספים כדי להעלות הכנסות, איסלמבאד פנתה כעת לוושינגטון בבקשה למוסד ברטון וודס להתרכך ברפובליקה האסלאמית. בנוסף להיותו אסון פוליטי עבור משטר ה- PDM הנוכחי , צעדים כאלה יתנו יד גם לאימראן ח’אן ניאזי , היריבה המושבעת ומלהיבה.
לפקיסטן אין רק כסף, אלא גם חסרות רעיונות כיצד להציל את המדינה, שמתפרקת בקצב מדאיג. זה לא יהיה כל כך נורא אם רק הכלכלה הייתה בסכנת פשיטת רגל. כשהכלכלה נמסה, גם המדיניות מקוטבת ומפרידה את המדינה. הלכידות החברתית והקוהרנטיות נשברו, והמצב הביטחוני יצא מכלל שליטה בגלל הלוחמה של הטליבאן.
בפקיסטן, המשבר הפולי מחמיר מיום ליום, שכן כל משבר מרכיב מחזק את המשבר השני ואין יציאה ברורה למשטר הנוכחי. במילים פשוטות, פקיסטן טובעת. עם זאת, נראה שאזרחיה מאמינים שהם יוכלו לשחות אל מחוץ למים הסוערים הללו מכיוון שהעולם לא יכול להרשות לעצמו לראות אותם שוקעים.
עם זאת, נראה שהעולם אינו מוכן לחלץ את פקיסטן עד ואם פקיסטן תהיה מוכנה לעזור לעצמה. למרות זאת, הפקיסטנים עסוקים יותר בקרקס הפוליטי בארצם מאשר ברפורמות כלכליות גורפות שעלולות להוציא אותם ממצוקתם הכלכלית הנוכחית.
ההגזמות של הפוליטיקאים האליטה הפקיסטנית, אנשי צבא, עובדי מדינה, אדונים קרקעיים וארגוני עסקים ומסחר הביאו לכך שהכלכלה הגיעה לתחתית. ההתמקדות הנוכחית היא במניעת ברירת מחדל שתגרום לכלכלה לשרוף ולשחרר בלגן אזרחי ופוליטי בלתי נשלט בעקבותיה.
האליטה הפקיסטנית הבלתי ניתנת לתיקון מנסה להפחיד את שאר העולם כדי להבטיח שכלכלת פקיסטן תישאר על פני המים, למרות שברירת המחדל תגרום בוודאות סבל בלתי נסבל. באותו האופן שבו השתמשו בשיטפונות כקלף מיקוח כדי להשיג שלל ויתורים ממלווים בינלאומיים, הם משתמשים כעת בקריסה הכלכלית הקרובה כקלף מיקוח.
פקיסטן בעצם מפחידה את העולם בכך שהיא מאיימת על שחרור נשק גרעיני ואיסלאמיסטים רדיקליים משתלטים על המדינה במהפכה. למרות שהפחדים האלה מדאיגים, הם מוגזמים כפי שהיו בעבר. למרות הרומנטיקה של המהפכה, לפקיסטנים אין את הבטן לכל סוג של מהפכה, במיוחד מהפכה אסלאמית, שתהיה לה את ההשפעה הגדולה ביותר על האליטה.
עם זאת, הכלכלה הגיעה למבוי סתום. במקרה שתוכנית קרן המטבע תחזור למסלולה, היא עשויה לדחות את עליית הכלכלה עד יוני 2023, כנראה עד סוף שנת הכספים הנוכחית. במהלך ששת החודשים הקרובים, פקיסטן תזדקק לכ-10 מיליארד דולר. הסעודים יתנו כ-2 מיליארד דולר, איחוד האמירויות עוד מיליארד דולר, הסינים כמה מיליארדים, וקטאר תרכוש נכסים בסביבות 2 מיליארד דולר במסגרת תוכנית IMF. אבל זה יימשך רק עד יוני.
פקיסטן תזדקק לעוד 30 מיליארד דולר או יותר בשנה הפיננסית הבאה. האם אותם חברים מוכנים להמשיך להזרים כסף לפקיסטן ללא הגבלת זמן? כדי להקים מחדש את תוכנית מתקן הכספים המורחבת, קרן המטבע הבינלאומית כבר הטילה תנאים מכבידים מאוד. כתוצאה מהתנאים הללו, האנשים לא רק יסבלו כלכלית, אלא גם פוליטית.
מחירי הדלק צפויים לעלות, תעריפי החשמל יעלו, ומחירי הגז יזנקו, וכתוצאה מכך אינפלציה של 40-50%. בנוסף, הרופי יתמוטט. במקרה שהרופי יורשה לצוף, הוא יפחת מרמתו המלאכותית של 230 לסביבות 260-270. הרופי עשוי לפרוץ את רף ה-300 בעוד כמה חודשים, לפי כמה אנליסטים. תגרום אינפלציה מסיבית, וזו כבר בעיה שוברת גב.
העלאת הריבית תהיה הכרחית לפקיסטן כדי לשלוט באינפלציה. כתוצאה מכך, העלויות העסקיות יהיו בלתי בנות קיימא ובלתי כדאיות. בנוסף, העלאות הריבית יהרסו את מה שנותר מהעמדה הפיסקלית של הממשלה. למרות הריבית הנוכחית של 17%, עלויות שירות החוב עשויות לעלות על כל ההכנסות של הממשלה הפדרלית בעתיד הקרוב.
פקיסטן מתמודדת עם המציאות הקשה של ברירת מחדל. זה לא עניין של אם, אלא מתי. פריסת חובות היא האפשרות היחידה האפשרית. זה כמעט הרסני כמו ברירת מחדל מכיוון שהוא מגיע עם תנאים כל כך נוקשים שגורמים לתנאי ה-IMF הנוכחיים להיראות מאולפים. פוליטיקאים ומנהיגי צבא בפקיסטן קיוו שהסערה תעבור לידם.
אין ספק שהאליטה הפקיסטנית והגנרלים רוצים ששאר המדינה תקריב קורבנות. עם זאת, הם לא מוכנים לקצץ בהוצאות או הרשאות משלהם. הם דורשים את הפרוטוקול המלכותי שלהם, את מגרשי הגולף שלהם, את החופשות שלהם בדובאי, לשלוח את ילדיהם לאוניברסיטאות מערביות. הם מקבלים סובסידיות בלתי מתקבלות מקופת המדינה הריקה, אך שוללים את הזכות הבסיסית לחיים מפקיסטן רגילים.
גם צבא פקיסטן לא מוכן לקצץ בעלויות. פקיסטן ממשיכה לקנות מערכות נשק יקרות שאינה יכולה להרשות לעצמה. המדינה ממשיכה בהרפתקאותיה האסטרטגיות הבלתי משתלמות משני צדי הגבול. אלא אם כן הסביבה האסטרטגית תשתפר והיחסים עם הודו ואפגניסטן ינורמלו ללא תנאים עתיקים, וננקטת פעולה נגד קבוצות טרור הממוקמות בפקיסטן, לא ניתן לצמצם תקציבים צבאיים.
בדיוק כמו הצבא, המעמד הפוליטי עוסק יותר בהצלת ההון הפוליטי שלו והבטחת עתידו הפוליטי מאשר בהצלת המדינה. ג’וקי פוליטי בתקופה שבה המדינה על סף קריסה היא מוזרה. עמראן חאן רוצה בחירות מיידיות, שבהן הוא מאמין שינצח.
אין שום דבר שהקואליציה השלטת יכולה להשתמש בו כדי להגיע לעימותים, ולכן היא מתכננת לדחות את הבחירות כמה שיותר זמן. הצבא אמנם לא רוצה להפריע לדמוקרטיה, אבל הוא רוצה לקבל את המילה האחרונה. באופן דומה, היא לא רוצה שעמראן חאן יחזור לשלטון, לפחות לא כרגע, ומוכנה לעצור אותו בכל אמצעי הנדרש.
נראה כי הממשלה תחתום על הקו המקווקו ותצטרף מחדש לתוכנית קרן המטבע. תוך חודש או חודשיים היא תתחיל לזרוק כסף על לזכות בתמיכה פוליטית. עד שיתקיימו בחירות וממשלה נבחרת חדשה תתפוס את השלטון, פקיסטן תעמוד בפני משבר חמור אף יותר מזה הנוכחי. לכן, כלכלת פקיסטן, כמו גם המערכת הפוליטית והמדינה הנוכחית עומדות לקראת קריסה, לא משנה איך חותכים אותה.